מהלכות אבלות
קיצור דינים ומנהגים
|
|
|
דיני השבעה והשלושים
א. אבל אסור בנעילת נעל העשויה מעור או שחלקה עשוי מעור.
ב. אבל אסור בעשיית מלאכה אפילו ע"י שישלח אחרים, ואם הוא דבר האבד מותר ע"י אחרים.
ג. אבל אסור להתרחץ כל גופו אפילו במים קרים, אבל פניו, ידיו ורגליו מותר במים צוננים.
מותר לצחצח שיניים גם במשחה.
מי שסובל מיובש בראשו, או שמזיע הרבה מותר להתרחץ כל גופו ולחפוף ראשו במים חמים כדי להעביר את היובש ואת הזיעה, ומכל מקום ביום הראשון לקבורה יש להחמיר ולא להתרחץ כלל.
ד. אין לאבל להחליף את בגדיו כל השבעה בין לבגד חדש ובין לבגד מכובס, ואם נתלכלך בגדו עד שאינו יכול ללובשו מותר להחליף לבגד אחר.
ה. אבל אסור להסתפר ולהתגלח על שאר קרובים כל שלושים יום,ועל אביו ואמו אסור עד שיגערו בו חבריו.
ו. אין לאבלים לשבת בימי השבעה אלא על דבר שאינו גבוה מ- 30 ס"מ.
ז. אבל בימי השבעה אינו יוצא מפתח ביתו אלא לצורך גדול או בלילה כאשר אין אנשים רבים ברחוב. בשבת יכול האבל לצאת לבית הכנסת.
ח. בשבת אין לנהוג שום מנהגי אבלות ולכן שעה ורבע לפני זמן כניסת שבת יכול ה אבל להפסיק דיני אבלותו.
ט. שבעת ימי האבל מסתיימים מיד בבוקרו של היום השביעי מהקבורה.
י. נוהגין להדליק נר נשמה כל שבעת ימי האבל.
יא. המנהג לעלות לקבר ביום כלות השבעה, ביום השלושים, וביום השנה-יארצייט.
אם חל יום כלות השבעה בשבת, עולין ביום א' שאחריו.
יב. יום היארצייט נקבע לפי יום הפטירה אף שנקבר כמה ימים אח"כ .
יג. נוהגין להקים מצבה לנפטר ביום השלושים.
|
 חזרה למעלה |
|
שאר הדינים.
א. נוהגין להזכיר נשמות הנפטרים ארבע פעמים בשנה בתפילת "יזכור".
1. ביום הכפורים.
2. בשמחת תורה.
3. בשביעי של פסח .
4. בחג השבועות.
ב.יש לומר קדיש אחר נשמת הנפטר/ת במשך כל השנה הראשונה לפטירתו/תה וכן כל שנה ביום הזכרון - יארצייט. |
| חזרה למעלה |
|
מעלת הקדיש וחשיבותו.
אפילו מי שעבר עבירות גדולות וחמורות אם הניח מישהו שיאמר אחריו קדיש בציבור מציל אותו מדינה של גיהנם.
זכות גדולה מאוד וכפרה עצומה לנפש הנפטר/ת כשאומרים אחריה קדיש.
אם אין לנפטר/ת בנים או שבניו/ה לא יאמרו אחריו/ה קדיש יכולים לשכור אחרים שיגידו קדיש לעילוי נשמתם.
כל מצוה שעושים הבנים והבנות מועיל לנפטר בעולם שכולו טוב. אכן מצות הצדקה גדולה מהכל שעל ידה מתעוררת מדת החסד שיתנהג הקב"ה עם הנפטר במדת החסד.
ולכן ישתדלו המשפחה לתת צדקה כפי כוחם ובזה יצילו את הנשמה מדינה של גיהנם, ויביאוה לחיי העולם הבא. ויעשו נחת רוח גדולה לנשמתו. ומהראוי לעשות לנפטר יד ושם לזכר נשמתו בדבר קבוע המועיל לרבים בפרט לדבר שיש בו חינוך ילדי ישראל לתורה ויראת שמים וכ"ש לילדים יתומים ונצרכים.
| |
|
